להיות להט"ב בשנת שירות ומכינה זה ללמוד ולהתנסות באינסוף תחומים אבל תמיד ללכת סביב הפיל שבחדר. להשתתף עם כולם בשיח על יהדות, ציונות ותנועות פוליטיות אבל להרגיש שיש משהו עמוק בחוויה שלי שגם אם נוגעים בו זה אף פעם לא מספק או מרגיש ביחד. 

גם אם הנושא יעלה זה ישאר רק בשיח על זכויות או שיעור על "מין, מגדר מיניות".

אפילו כשיש עוד להט"בים איתי, עדיין לא ברור כמה רוצים לתת לזה מקום, או מה באמת משותף בינינו. אנחנו מוצאים את עצמנו מתמקמים פתאום כ"להטב התורן" ומרגישים צורך לתת תשובות, גם אם בתכלס יש הרבה קונפליקטים ושאלות.

 

מרימה לשנת שירות ומכינה היא הזדמנות להיות חלק מקבוצת שווים גאה בתוך שנה של חיים משותפים עם חברים וחברות הטרוסקסואלים. זו הזדמנות חסרת תחליף עבור מי שמזדהה עם שאלות החיים של להט"בים רגע לפני הגיוס ורגע אחרי שיצאו מהבית לשנה של עשיה ולמידה. 

זה מרחב ללמידה, לדמיון, ליצירת קשרים חדשים וליוזמה של פעולות משנות מציאות.זה מקום לדבר את מה שמפחיד, מרגש, מבלבל. זו הזדמנות לקבל כלים ליצירת מנהיגות גאה בישראל.

​

מה זה אומר בפועל?

• ​מרחב שיחה אינטימי

• הרצאות

• סדנאות

• חיבור לרשת פעילים ואנשי חינוך

• סיורים

• הכשרות וליווי פרוייקטים

​

 

שאלות שנתעסק בהן

• איך זה להיות להט״ב במרחב חיים משותף בקומונה/מכינה/בצבא?

• למה ללסביות כל-כך קשה להתחיל אחת עם השנייה?

• איך מתמודדים עם השיח ״ההומואי״ של הגריינדר?

• מה מסקרן ומה מרתיע אותי בקהילה הגאה?

• האם יש ללהט״בים במכינה / שנת שירות תפקיד שאין לאחרות?​

​​

​